לפעמים אתה עומד מול העולם תוהה ומשתאה. מדוע הענינים כך קורים? האם יש איזה סדר בתוך הכאוס{היפה, שהמדע גילה שיש בו סדר} ? השאלות הולכות ומתרבות ככל שיש יותר פיגועים ואירועים בתוך הדרמה הכוללת.
המדינה משולה לישות. היא מורכבת מסך כל האנשים שהיא מכילה.
כרגע האנשים נמצאים בתוך הדרמה הכוללת.
אדם שנמצא בתוך הדרמה אינו יכול לראות מחוצה לה, כמו אפרוח הנמצא בתוך ביצה ומבחינתו הביצה היא כל העולם, הוא עוד לא גדול מספיק כדי שיהיה לו כוח לנקר את קליפת הביצה.
מכאן שעוד אינו יודע שיש עולם אחר מחוץ לעולמו. רוב בני האדם נימצאים גם הם בתוך הביצה "ישנים", חיים בדרמות וחושבים שכך זה העולם. אך ברגע שאפרוח מתעורר משנתו העמוקה, הוא גדל, מתפתח ומתחזק. האפרוח מצליח לנקר במקורו את הקליפה ולהפתעתו הרבה הוא רואה שיש עולם מופלא.
אך עכשיו האפרוח שלנו בבעיה. פחד אדיר משתלט עליו. בתוך הביצה הוא מרגיש בטוח ומוגן, חם ונעים, כל צרכיו מסופקים. "עכשיו צריך לצאת מהביצה" חושב האפרוח ופחד אדיר אוחז בו.
גם האנשים חשים נח במקום הידוע כביכול, מוגנים בתוך הדרמות ולא מוכנים לצאת מתוך איזור "הנינוחות" הדרמטית לעולם חדש של אנשים ערים בלי דרמות. כך גם אומה שלמה נמצאת בתוך הדרמות. רק אחרי שנהיה מסה קריטית של אנשים שעזבו את הדרמה, נצליח להיות אומה בלי דרמות.
וכאן בארץ שתי אומות דרמטיות, הנימצאות בעיצומה של הדרמה ויוצרות לעצמן את הכאוס. אין ברירה, כל אומה עם כל האנשים שבה חייבים לצאת מהדרמה ולבנות מערכת של זוגיות, שותפות ושוויוניות.
