הרבה פעמים אנחנו חיים מתוך האוטומט שלנו, השגרה של החיים. קמים עובדים אוכלים וכו' ושוכחים את חדוות היצירה. את חדוות היצירה מייחסים ליוצרים גדולים כמו סופרים, מוסיקאים, נגנים, רקדנים ציירים. אך אנשים נוטים לראות במושג "יצירתיות" דבר גדול ונשגב ואינם שמים לב לכך שיצירתיות יכולה להתבטא גם בדברים קטנים והיום-יומיים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות: ניקוי וסידור הבית, טיפול בגינה, סידור פרחים, משחק וריקוד עם הילדים ועוד.
מהי חדוות היצירה?
חדוות היצירה היא כל דבר שאני יוזם ועושה.זו פעולה יצירתית שיש בה תוצאה- לכן היא נקראת חדוות היצירה- אני מתמלא סיפוק ושמחה מעשייתי.
למה חשובה חדוות היצירה בחיינו? כי אם אין לנו חדוות יצירה אנו הולכים ודועכים.
אם נסתכל על אנשים מבוגרים, נראה שישנם שני סוגים:
סוג אחד אפאתי שלא יוזם דבר בחייו, אפילו לא בדברים הקטנים, וסוג שני שהוא פעיל ויוזם.
ישנם אנשים שאין להם חדוות יצירה, לדוגמא: בבית האבות שבו עבדתי, היו זקנים שהלכו לארוחת בוקר, סיימו אותה וכבר בשעה עשר שוב היו יושבים ליד חדר האוכל ומחכים לארוחת הצהריים. החיים שלהם התמקדו מארוחה לארוחה.לא הייתה להם שום עשייה.הם לא רצו להשתתף בשום חוג או מפגש. הם דעכו, והיו עסוקים רק בלהיות פאסיביים בתוך החיים.
לעומתם, ישנם אנשים, שהם מלאי חיות ורצון לחיות, תמיד נראה שלאנשים אלו יש חדוות יצירה. היוזמה לעשייה טבועה עמוק בתוכם ,ומכאן חדוות היצירה לא נעלמת מהם גם כשהם מתבגרים והם ממשיכים להיות פעילים.
לדוגמא: נכנסתי למפעל לאדניות. לא ראיתי עובדים חוץ מבעל המפעל, בן שמונים ושתיים ועוד עובד נוסף.
שאלתי אותו איפה כל העובדים והוא אמר: "יש לי עובדים, הם לא פה כרגע."
בעל המפעל סיפר לי, שהוא קם כל יום בשש בבוקר ובשבע הוא כבר מתייצב בעבודה. בחור חרוץ!
המפחיד ביותר היה, כשראיתי אותו נוהג עם מלגזה- משימתו הייתה לקחת אדנית מבטון ולשים אותה מעל שלוש אדניות גדולות, גם הן מבטון, שעמדו אחת על גבי השנייה על הרצפה.
הוא העלה את האדנית על המלגזה והניח אותה מעל שלוש האדניות. האדנית שהניח לא ישבה טוב וכל המגדל החל להתנדנד, מה שהיה מאוד מפחיד.
חשבתי לעצמי: "רק שהאדנית לא תפול לו על הראש!",אך הוא היה עסוק בחדוות היצירה שלו ועשה את עבודתו.
כשדיברנו, סיפר לי האיש על חייו- מסתבר, שהוא יצר המון פסלים ואנדרטאות, עבד עם כל מני אמנים ,יצר בארץ ובחו"ל וחדוות היצירה נשארה איתו. עכשיו,הוא ממשיך ליצור- במפעל שלו.גולב גאמון
דוגמא נוספת:
בעבודתי בבית האבות הכרתי, כפי שכבר אמרתי,אנשים פאסיביים שחיו מארוחה לארוחה והכרתי גם אנשים עם חדוות יצירה: הייתה שם אישה בת שמונים פלוס, שכל החיים שלה הייתה רקדנית והמומחיות שלה הייתה ריקודי עם. היא המשיכה להפעיל חוגים לריקודי עם לאנשים מבוגרים גם כשהייתה בת שמונים פלוס. היא המשיכה ליצור.
ישנם גם יוצרים ומורים ליוגה, לציור, למוסיקה בני שמונים פלוס, שממשיכים ללמד וליצור.
אם תיקחו את החיים שלכם ובכל פעם תזמו יצירה, אפילו קטנה, בבית שלכם, כבר יש את חדוות היצירה, יש סיפוק וזה נחמד וטוב.
יש לי שולחן שהייתה לו מפת שעוונית, ולא הייתי מרוצה ממנו. אמרתי לעצמי-אם ככה, אהפוך את השולחן לטריגר לחדוות יצירה. לקחתי את שולחן המטבח הוספתי כמה בדים וכמה פריטים צבעוניים –והנה יש לנו יצירה ואנחנו נהנים מחדוותה.
עכשיו כל שבוע אני מעצבת את השולחן בדרך יצירתית ורואה את התגובה השמחה של המבקרים בכוליות: הם נהנים מהשינוי, וזה משמח אותי. כלומר, יצרתי חדוות יצירה .
ישנו סיפור סיני עתיק על איש זקן ועני שנשארו לו שתי פרוטות אחרונות.הוא הלך וקנה בהן לחם ופרח.שאלו אותו למה קנית לחם ופרח? ענה להם: הלחם כדי לחיות, והפרח בשביל מה לחיות.
מאוד חשוב שיהיה בשביל מה לחיות. זו חדוות היצירה.
אמי, לפני החגים,הייתה תמיד יוזמת כל מני פרויקטים לבית. היא הייתה מפעילה את חדוות היצירה שלה וכל פעם הבית היה צבוע ומקושט. היום היא ציירת ומוציאה את חדווה היצירה בציוריה.
מי היוצר הגדול? האלוהות.
ברגע שאנחנו מתחברים לחדוות היצירה למה אנחנו מתחברים?
אנו מתחברים לאלוהות.
מאיפה מגיעים אלינו כל הרעיונות?
מהאלוהות.
ובכן, ברגע שאנחנו מתחברים לחדוות היצירה אנחנו מתחברים גם לאלוהות וגם לעצמנו. אח"כ יש לנו את ההרגשה הנפלאה בעולם של סיפוק והנאה ממעשה ידינו.
אפשר להתעסק בחדוות היצירה גם עם דברים גדולים וגם עם דברים קטנים, העיקר שאנחנו יוצרים ומעלים את רמת החיות שלנו.
הבחירה היא שלנו-האם אני בפאסיביות מנוונת עם החיים, צופה כל היום בטלוויזיה ולא עושה כלום או האם אני לוקח את החיים ומתחבר לחדוות היצירה.
וכשאנחנו בחדוות היצירה- אנו מקדמים את עצמנו ואת כדור הארץ, ממלאים באהבה ושמחה את עצמנו ואת הסובבים אותנו.
בברכה,
עדנה טופר
