המדיטציות הראשונות שלי החלו בשנת 1952, כשסיימתי את לימודיי לתואר השני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה ליד בוסטון בארה"ב.
באותה תקופה פגשתי את הקרקרים (רעיון הקרקרים התפתח באנגליה, נמאס לאנשים מהפרוטסטנטים, שזקוקים לכומר שיתווך ביניהם לבין אלוהים. הקרקרים מאמינים ביצירת קשר ישיר עם אלוהים דרך המדיטציה). אני זוכרת בבירור, הייתי צעירה מאד, יום אחד בקרתי בכנסיה ושאלתי את הכומר שלי "למה אני צריכה להאמין שישו הוא הבן של אלוהים". תמיד היו לי ספקות ושאלות.
כסטודנטית גרתי במקום יפיפה בבית שהושכר לסטודנטים/יות רווקים/ות והרבה מהם התענינו בקרקרים והלכו אליהם. כך שהיה טבעי שגם אני אצטרף אליהם.
הייתי בת יחידה והרגשתי בדידות גדולה, לא היו לי בני דודים או קרובים בכלל לא ידעתי איך מתנהגים עם אנשים. כשהלכתי לקרקרים ועשיתי אתם מדיטציה פתאום הרגשתי טוב, תחושה של שוויון של יחד, הרבה מאד חום ואהבה, זה התאים לי ונשארתי אתם למדוט.
את בעלי הכרתי בכנס בינלאומי לעובדים סוציאליים שארגנתי. די מהר סיפרתי לו על המדיטציות והוא לשמחתי הסכים להתנסות. כשהתחתנו באתי לעולמו, ליהדות ולישראל והוא בא לעולמי למדיטציות. ומאז כל בוקר עם הזריחה היינו שנינו יחד עושים מדיטציה.
המדיטציות נתנו לי הרבה כוח ועזרו לי להתגבר על שתי מחלות סרטן קשות מאד שהיו לי, בשחלות ובמעי הגס. דרך המדיטציות נפתחתי לעולם הרוחני והמשכתי בסדנאות שונות ומגוונות.
היום אני בת 75 בעלי ז"ל כבר איננו אך אני ממשיכה לעשות מדיטציות כל בוקר עם הזריחה כהרגלנו. ובעלי איתי במדיטציה אני מרגישה את האנרגיה שלו ואת אהבתו הגדולה אלי.
בנוסף אני גם ממשיכה להיפגש פעם בשבוע ולעשות מדיטציה עם כל הקבוצה "באקדמיה כוליות" בהרצליה. זה נותן לי הרבה כוח ומקשר אותי לאלוהים, לעולם ובעיקר לאהבה.
ברבבות השנים ברכה נפרדה מאיתנו – יהיה זכרה ברוך.
אישה מופלאה שבאה באופן קבוע למדיטציה "אדוות אהבה" בכוליות
