ג'נטלמן צעיר

%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%98%d7%9c%d7%9e%d7%9f-%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98

שאני נוסעת למכון כושר שלי, עליי להחנות את מכוניתי בקומה מינוס שלוש – זה ההסכם של מכון הכושר עם המקום. הקומה מינוס שלוש מחניקה מאוד ולא נעימה, מה עוד שהמעלית שעולה למכון הכושר הנמצא בקומה ראשונה אטית להחריד. יש לחכות זמן רב עד שתגיע.
פעמים רבות קורה שאני מחנה את המכונית, מסתכלת אם יש משהו ליד המעלית וצועקת לו מרחוק שיחכה לי, יש ששומעים אותי ומחכים, ויש אנשים שאני בכלל לא מעניינת אותם, והופ הם כבר נוסעים. עליי לחכות, לחכות ולחכות עד שהמעלית תעלה ותרד שוב.
יום אחד החניתי כהרגלי, הבטתי לכיוון המעלית וראיתי לידה בחור צעיר, והנה דלת המעלית נפתחה ורגלו כבר ניצבה בתוך המעלית. הייתי רחוקה מדי מכדי שישמע אותי.
פתאום, באופן בלתי צפוי, הוא התבונן סביבו, בדק אם מישהו צריך לעלות במעלית גם כן, ראה אותי וחיכה לי.
זה היה מחווה ג'נטלמני מאין כמוהו. אחרי שהודיתי לו שחיכה לי, שאלתי בן כמה הוא ומאיפה התכונה היפה הזו – להיות ג'נטלמן, "איזה יופי," אמרתי, "מחווה קטנה כל כך להסתכל שמאלה וימינה, לראות את האנשים שסביבך ולעזור להם."
הבחור הצעיר חייך אליי בנעימות. "זה מהבית," אמר. "אני בן 21, ואנחנו גדלנו בחו"ל.
"אוהו," אמרתי. "תגדל ותתפתח, אך עשה טובה תמשיך להישאר ג'נטלמן, כי אתה ג'נטלמן אמיתי."

מרכז כוליות - גלריה רוחנית

אתרים נוספים מבית כוליות

עקבו אחרי ברשתות החברתיות

דילוג לתוכן