שלום, שמי ערן ויש לי סוד. אני תלמיד של מורה מזה 9 שנים. האמת זה לא סתם מורה זה מאסטר. מאסטר אמיתי, כזה שנוסעים לחפש בארצות רחוקות ובמקדשים נסתרים, שנוסק לגבהים רוחניים בלתי נתפשים, כזה שממלא אותך באנרגיה ובאהבה, שמלווה אותך במסלולי החיים שלך לאורך כל הדרך, שמעורר השראה ומלמד אותך אך גם לא מוותר לך כשצריך.
נשמע נחמד לא? אז זהו, שמסתבר שלא. אחרת לכולם היה אחד כזה. כולם היו מחפשים מורה אמיתי ונצמדים אליו והחיים היו הרבה יותר ברורים ופשוטים. אבל בואו נהיה כנים, כמעט אף אחד לא עושה זאת. אפילו מבין התלמידים של המורה שלי, רק מעטים נקראים תלמידים אמיתיים, הרוב בא והולך, לוקח מה שלוקח וממשיך הלאה האל יודע לאן ולמה.
תמיד תהיתי מדוע זה כך. אני מניח שישנן הרבה סיבות אך העיקרית שבהן היא אחת לדעתי. אנשים לא מבינים את חשיבותו של מורה אמיתי במסע החיים ואת האפשרויות הפוטנציאליות הגלומות בו. בכדי להבהיר למה אני מתכוון שאני אומר מורה אמיתי אני אפרט קצת.
לפני שפגשתי את המורה שלי חיפשתי כמו רבים אחרים את הדרך. ניסיתי שיטות שונות ומשונות, חקרתי פילוסופיות שונות, קראתי המון ספרים, למדתי באוניברסיטה, פגשתי מורים (כביכול) שונים ושמעתי דעות רבות במספר. אבל משהו לא הסתדר.
הרגשתי שיש המון ידע אבל אף אחד לא עושה בו סדר, כי בעצם אף אחד לא ממש יודע מאיפה מתחילים. כולם מדברים על, אבל לא ממש יודעים איך. מורים ליוגה מדברים על צ'אקרות ואנרגיה, על הארה ומצבי תודעה גבוהים, אך בעצמם לא ממש יודעים את הדרך. הם יודעים ללמד תנוחות ותרגילים אך לא את המהות האמיתית. כנ"ל בשיטות אחרות כמו טאי צ'י, הילינג, רייקי, את כולם למדתי אך אף אחד לא באמת לימד אותי משהו אמיתי, לא הצלחתי לגעת במהות והרגשתי שגם אלו שלימדו אותי לא ממש קרובים לכך.
החלטתי להיות מורה בעצמי, אולי כך אלמד משהו שהם יודעים ואולי לא מספרים. נרשמתי לקורס מורים ליוגה של מרכז שיבננדה. חודש שלם של תרגול יוגה, מדיטציה, לימוד הפילוסופיה ועוד. שם לבטח אלמד משהו חדש ומסתורי שעוד לא גילו לי. האכזבה לא איחרה לבוא, כמעט כל מה שנאמר שם כבר שמעתי ומסתבר שבכדי להיות מורה ליוגה לא ממש צריך דרישות מוקדמות. הייתי ממש מאוכזב, האם אין מאסטר אמיתי אחד בנמצא?
האירוניה היא שדווקא בקורס הזה היה מאסטר אחד אך הוא התחבא כתלמיד. השותף שלי לחדר סיפר לי שהוא דווקא מכיר מאסטר אמיתי, בת הזוג שלו והיא בחדר סמוך. הייתי ספקן אך סקרן.
כשראיתי אותה לראשונה לא ידעתי אבל כבר קיבלתי שיעור ראשון, פחדים שעלו בי התפוגגו לאחר הסבר קצר ויעיל ממנה בנושא שהטריד אותי. אחרי הקורס נשארנו בקשר. שמעתי שהיא מטפלת בשיטה מיוחדת שהיא פיתחה, בעזרתה היא יכולה לראות את האנרגיה של האדם לאתר את החסימות באנרגיה ולהוציא אותן.
זה בדיוק מה שחיפשתי, אמרתי לעצמי, פידבק אמיתי אם כל היוגה והמדיטציה שעשיתי באמת השפיעו עלי חוץ מהרמה הפיזית. קבעתי טיפול, ואחרי זה עוד טיפול ואחריו עוד אחד וכך עד היום. מצאתי את מה שחיפשתי, מאסטר אמיתי שמדבר מתוך ידיעה, חוויה וניסיון ולא מצטט ספר שהוא קרא. במהלך לימודי נגמלתי מתפישות רבות ומוטעות הנפוצות כיום בעידן החדש. קלישאות, גוזמאות וחצאי אמיתות התבהרו, כשלאט לאט הדרך מתחילה להתגלות, המסע האישי בו אתה צועד והמורה מלווה אותך צעד צעד.
אין זה דבר קל, אני מסכים. המסע הרוחני מלא בפחדים, וכעסים, שליליות וקושי אשר איתם אנו צריכים להתמודד שכן זהו חלק בלתי נפרד מן המסע. כל אלו הם התגלויות של הקארמה שלנו שאותה אנו אמורים לפתור כאן על פני כדור הארץ. כל זה נעשה הרבה יותר ברור ופשוט כשיש מורה.
המורה האמיתי מעמת אותך עם פחדיך, בעדינות ובנחישות, גורם לך להיות טוב יותר, להתעלות מעל עצמך למצוא את העוצמה הפנימית שלך ולהתמודד עם החולשות. הוא ניצב כמו מראה מולך ומשקף לך את כל מה שאתה מסרב לראות, אך חייב אם רצונך להתפתח הוא אמיתי.
ההבנה של הדרך היא עליונה בחשיבותה. אנו נמצאים כאן על כדור הארץ מסיבה מסוימת. כל אחד חי את חייו שלו והם נראים ונחווים כפי שהם בגלל הקארמה שלנו. עלינו להבין את הקארמה שלנו ולפתור אותה, זוהי הדרך שלנו, הדרך לחופש אמיתי. רק מורה אמיתי יכול להראות לנו את הדרך במדויק. להסב את תשומת ליבנו לסימנים שהיקום נותן לנו כל הזמן, לתקן את הקארמה שלנו ולתת לנו כלים להתמודד עם כל מה שיעלה במסע הזה.
אין דבר יקר יותר מזה.
אך אנו בני האדם לוקים במחלה עתיקה המלווה אותנו משחר האנושות, מחלת היהירות. "אני לא צריך מורה אני אמצא את הדרך לבד", זה משפט שגור בפי אנשים. מסיבה שלא ברורה לי אנו בטוחים שנמצא את המפתח לסוד החיים לבד, שכל חוכמת היקום והמסתורין של העולם יתגלו בפנינו. הרי אם אנו רוצים ללמוד נהיגה, כל אדם שפוי בדעתו ייקח שיעורי נהיגה אצל מורה מוסמך על מנת ללמוד בצורה מסודרת ומדויקת את המיומנות הזו. אם חפצה נפשי ללמוד לנגן בכינור, אלך למורה לכינור שילמד אותי ולא אכלה את זמני בניסיונות תפלים ללמד את עצמי כינור, אחרת הסיכוי שאהיה כנר מקצועי שואף לאפס. כשאנו רוצים ללמוד מקצוע, אנו הולכים לאנשי מקצוע מומחים ומנוסים שילמדו אותנו את רזי המקצוע.
משום מה בתחום של התפתחות רוחנית ומודעות עצמית הכרזנו על עצמנו כגאונים אוטודידקטים. כל רמז לסמכות או אוטוריטה עפים דרך החלון, איש איש לעצמו מפלס את הדרך בג'ונגל הסבוך הזה הנקרא חיי אנוש. אין חוקים, אין סדר, אין דין ואין דיין. מצב זה אכן תמוה בעיני. אנשים מעדיפים לבזבז זמן, משאבים ואנרגיה על חיפוש עצמי כשלא ידוע מה תהיה התוצאה, לאן הולכים ולמה. הם יעשו הכול, וימצאו הררי תירוצים בכדי לא ללכת למורה אמיתי.
אמנם אני מודה שלא קל למצוא אחד כזה אבל רוב האנשים לא באמת מחפשים וזאת משום שהם לא באמת רוצים. נוח להם להיות המורה של עצמם, אין להם מראה שתגיד להם מתי הם טועים, מה לא עשו בסדר ומה צריך לתקן. במקום זה הם התובע, השופט והמושבעים של עצמם והם אינם מודעים לעונשים / מחסומים / דפוסים שהם יוצרים לעצמם ואחר כך הם עוד מתפלאים מדוע החיים לא זורמים להם.
נדמה שהם תמיד מוצאים את הפתרון הנוח על מנת להימנע מהקושי של התקדמות והתפתחות אמיתיים, כך יוצא שהם נעים במעגלים בלתי פתורים ללא כל ביקורת ולכן מופיעות הרבה פעמים אכזבות מהעולם הרוחני. לא פעם שמעתי מאנשים שאומרים כי הם "מיצו" את העניין הרוחני או שזה לא עובד להם.
ללימודים אמיתיים דרושים, מורה אמיתי, אמונה, התמדה, משמעת עצמית ורצון אמיתי לשינוי.
אני רוצה להדגיש שאני לא חושב שאי אפשר ללמוד לבד, פשוט לבד לוקח יותר זמן וזה הרבה יותר קשה.
כמוזיקאי אנשים שואלים אותי כשהם רוצים ללמוד גיטרה האם כדאי לקחת מורה או כדאי ללמוד לבד כי שמעו שיש אנשים שלמדו לבד. אני תמיד עונה להם שתלוי לאן הם רוצים להגיע. אם אתם רוצים לנגן כמה אקורדים של שירים מוכרים בקומזיץ של ל"ג בעומר עם החבר'ה פעם בשנה אז אפשר לשקול את האפשרות ללמוד לבד, אבל צריך לקחת בחשבון שזה ייקח הרבה יותר זמן והרבה יותר סבלנות וגם רמת הנגינה תישמע בהתאם.
אם הם רציניים שייקחו מורה בלי לחשוב פעמיים. מה שתלמד לבד בשנה תלמד בחודש אצל מורה חד וחלק. כל מי שאני מכיר שלמד גיטרה לבד מגיע לרמה מסוימת ונשאר בה ובדרך כלל זה גם נשמע ככה. נגנים מקצועיים הם אלו שלמדו אצל מורה במשך תקופה ארוכה והתאמנו בצורה רצינית על מנת לשלוט במיומנות ובאמנות. אם כך זה לגבי גיטרה אז אחת כמה וכמה לגבי החיים.
כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע! זו לא קלישאה, ככה היקום עובד. למה הכוונה כשהתלמיד מוכן? התלמיד המוכן הוא זה אשר מבין קודם כול שיש לו מה ללמוד והרבה. הוא מבין שאם כוונותיו כנות ואמיתיות הוא אינו יכול לעשות זאת לבדו ולכן הוא צריך גם צניעות. התלמיד המוכן מבין שישנה דרך שהוא צריך לעבור, תהליך ארוך ומורכב הדורש את כל כוח הרצון, ההתמדה והרצינות על מנת לעבור ולהשלים אותו בהצלחה. ולבסוף התלמיד המוכן מבין שהוא מסכים לקבל את סמכותו והדרכתו של מאסטר אמיתי שיחנוך אותו בדרך.
מורה אמיתי הוא סמכות רוחנית שמדברת מתוך ידיעה וניסיון ומחוברת לאלוהות. משום כך הלימוד נעשה הרבה יותר ממוקד, יעיל ורלוונטי לתלמיד. מורה אמיתי לא ילעיט אותך בהמון ידע ואינפורמציה, הוא ייתן לך בדיוק מה שאתה צריך נקודתית. תיאוריות הן מאד יפות על הנייר אך כשזה מגיע ליישום הן קורסות אחת אחרי השנייה.
רוב ה"מחפשים הרוחניים" נופלים בנקודה זו כשהם רצים מפילוסופיה אחת לאחרת ומתפיסה דתית אחת לשנייה. הם צוברים עוד ועוד ידע הולכים מהרצאה אחת לאחרת, יוצאים מאד משולהבים ומלאי השראה אך כל זה לא ממש עושה את העבודה.
אחרי זמן מה הם חוזרים שוב לאותם הרגלים ואותם דפוסים שתוקעים אותם במקום ולא מבינים מה קרה. הייתה להם תחושה של התקדמות ופריצת דרך אך שום דבר ממשי לא התרחש, שום שינוי מהותי. זאת משום שלא היה מורה אמיתי שלימד אותם דבר מה מעשי והעמיד אותם אל מול האמת. מה שבעצם קרה הוא שהם שמעו אדם שדיבר ודיבר בהרצאה, דבריו היו חכמים, יפים ואף מעוררי השראה אך ההבדל בין לשמוע לבין ליישם הוא כל התורה על רגל אחת. כפי שנאמר "כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה" אך מי ילמד אותנו ליישם אותה?
כתבי קודש, תקשורים, נבואות ופילוסופיות יש אין סוף. אך יש הבדל מהותי בין ללמוד מספר או ללמוד מאדם בשר ודם שחי את האמת הזו. אין תחליף למורה שעמוד מולך ומשקף לך את מגרעותיך כמו את מעלותיך בלי שום פשרות, שכן על מנת ללמוד ולהתקדם יש לעבוד כל תחום ועל כל חולשה בלי לוותר. תפקידו של המורה הוא בדיוק זה, לראות שאתה לא מוותר לעצמך, לא "חותך פינות" וחודר עמוק לתוך הווייתך.
אולי יש צורך להבהיר שהמסע הרוחני אינו טריפ פסיכדלי של מדיטציות, חוויות אקזוטיות וכוחות על טבעיים. כל התיאורים המרהיבים של כתבי קודש מזרמים שונים על חוויות רוחניות אינם אלא פיתויים על מנת לשכנע את ההדיוט כי יש גמול במסע הרוחני. נשמה קצת יותר מתקדמת מבינה כי אין ברירה אלא ללמוד ולהתפתח שכן חייבים להתקדם בין אם מכירים בכך או לא. זו המהות והמשמעות של החיים והסיבה שאנו כאן. את כל החוויות הרוחניות נשמור לאחר כך, אם ההתקדמות הן יגיעו מעצמן, לרדוף אחריהן משמע חוסר הבנה בסיסי של המסע הרוחני.
"מה בדיוק עושה המאסטר הזה?", או "למה אתה צריך אותו, אתה לא יכול להסתדר לבד?", הן טענות שאני שומע מדי פעם מאנשים שונים בסביבתי. טענות אלו רק מלמדות כי אין שום הבנה אמיתית למה שמורה אמיתי יכול להציע. אני לא מגיע למורה ממקום של חולשה וצורך בטיפול, אני מגיע למורה ממקום של חוזק. בפגישה הראשונה שלי עם המורה נשאלתי למה באתי, כי נראה שאין שום בעיה ממשית בחיי, לפחות לא על פני השטח. הייתי בחור מאד צעיר, בריא, אינטליגנטי ממשפחה נורמאלית לחלוטין, שום טראומות מאיימות מן העבר לא ריחפו מעל ראשי והדרמה הגדולה ביותר של חיי הייתה מתי אני עושה יוגה ואיפה.
אבל אני התעקשתי וטענתי שאני מחפש מורה רוחני שילמד אותי את מה שמספרים עליו בספרים וכתבי הקודש למיניהם. הייתי בהחלט יכול להסתדר לבד וחיי היו נראים אחרת אני מניח, אבל עם מורה קיבלתי יתרון שלרבים אין אותו. כמו מאמן אישי צמוד לאמנות החיים. זה לא קואוצ'ינג, זה ברמה אחרת לגמרי. ההדרכה היא במישור הפיזי, המנטאלי, הרגשי והרוחני. אין נושא שלא שייך ללימוד, כל תחום בחיים שלנו משמש כחומר גלם להתפתחות ומודעות עצמית.
במקומות עם היסטוריה רוחנית של יחסי מורה – תלמיד כמו הודו או טיבט יש המון כבוד למורה, המון הערכה והבנה לדרך הזו. לצערי התרבות והחברה שאנו חיים בה כיום בישראל לא משאירה הרבה מקום לכך. כשמורים רוחניים מתחלפים חדשות לבקרים ועולים לכותרות בהקשרים של הטרדה מינית, מעילה בכספים ועוד חשדות שונות ומשונות האכזבה והספק לא מאחרים לבוא. אך אני טוען כי יש מורים אמיתיים והם לא אלו שמככבים בכותרות אלא עושים את עבודתם נאמנה, בשקט, בנחישות וביעילות. הם אלו שמביאים את השינוי האמיתי ובשבילם שווה להתאמץ ולחפש.
אם זאת, יהיה זה לא הוגן לתאר רק את הקושי והמאמץ הדרוש בדרך. תפקידו של המאסטר הוא ללמד את אמנות החיים וזו כוללת בתוכה שמחה, חיות, יצירתיות, אהבה ורבים וטובים אחרים.
ללא המאסטר שלי חיי היו הרבה יותר "עניים" מבחינה אישית ורגשית. למדתי מה זו אהבה, מה זה רגש, מהי יצירתיות אמיתית. היו לי המון חסימות בצ'אקרת הלב, לא הרגשתי ולא הבנתי מה זו אהבה. רבים מדברים על אהבה אך מעטים באמת מרגישים אותה. אצל המורה הצלחתי אט אט לחוות אהבה עוד ועוד ויש עוד לאן להתקדם. אני מגלה כל הזמן דברים חדשים על עצמי ונפתחים בפני רבדים שונים של מציאות. אין להשוות היכן הייתי כשהתחלתי לעומת היכן שאני היום. כשאני משחזר את התהליך שעברתי אני נזכר בפחדים אינספור שהתפוגגו ובמקומם הגיעו תחושות של בטחון ושלווה, כעסים ותסכולים שפינו מקום לשקט ולקבלה, אדישות ואטימות שהוחלפו ברגישות ועדינות. קיבלתי כל כך הרבה כלים שונים להתמודדות עם החיים במישורים שונים מהפיזי ועד לרוחני כשבכל רגע ורגע המאסטר הקפיד שאהיה מקורקע, פרקטי ורלוונטי לחיים. פנטזיות והזיות רוחניות אינן באות בחשבון אלא אם כן יש להם תרומה לחיים באופן מעשי וברור.
אחד הכללים הכי חשובים אצל המורה שלי הוא החיבור לחיים. אם הלימודים שלך אינם מלמדים אותך דבר פרקטי וממשי לחיים אלא אבסטרקטי בלבד, הוא תפל וחסר טעם.
לכן אם חפצה נפשך בחיים טובים יותר בכל מובן, חפש מורה. עד אז אתה עדיין חובבן באמנות החיים, עם מורה אתה בדרך להיות מומחה!
